בתזמון משעשע ל"חשיפה" (יש שם משהו שלא ידענו?) שמציגה את ראשי השלטון והצבא שעות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, גם ב"סטרלינג קופר דרייפר פרייס" הכשלון לראות את הנולד, הזחיחות ועבודת מודיעין כושלת היא זו שמביאה לכמעט קריסה של הסוכנות, או שמא- וזו נקודת הדימיון החזקה לגולדה, דיין ושות'- בעיקר לפאניקה מפני קריסה. התמה המרכזית בפרק והיא נוכחת כמעט בכל סצנה ובהחלט בכל מערכות היחסים היא "ביסנז אור פלז'ר". רוצה לומר, התנגשות חזיתית בין כל מה שמוגדר "אישי" ובין כל מה שמוגדר "עבודה". אלא שכמו בחיים, האישי הוא פוליטי (כפי שהיטיבה פגי להבין שני פרקים קודם לכן, כשהסבירה לאייב את המאבק האמיתי של הנשים) ולכן גם ההפרדה בין "עבודה" לכל השאר היא מלאכותית.
נושא נוסף שנוכח בפרק הוא הקצוות של החיים - הלידה של הנסיכה לבית קמפבל ומותו של איש הפרסום "דיוויד מונטגומרי", בין הלידה ובין המוות, ישנו הכאוס הקטן הנקרא "חיים", ובו מיתות קטנות ולידות קטנות.
מה יהיה גורלה של הסוכנות?
שאלה נוספת שהותירה אותי חסרת מנוחה במיוחד - מה יהיה גורלו של רוג'ר סטרלינג?
רוג'ר תחילה
רוג'ר, רוג'ר....לא הכין תוכנית פעולה ושיקר לשותפים בפרק הקודם, דחה את את הצעתה הצנועה של גו'אן לגדל את ילדם ביחד, ועכשיו מה? איזו עליבות מכמירת לב! היופי כמובן בסדרה שעל אף היותו ילד עשיר ומפונק, אפס עם ציון נכשל בכל מערכות היחסים המשמעותיות בחייו, שממשיך להשען על תהילת העבר שלו ממלחמת העולם השניה, אי אפשר שלא לחבב את הדמות השנונה הזאת...רוג'ר היה ונשאר כוכב ללא במה, שיחת הטלפון המזויפת עם לי גארנר ג'וניור היא משחק מצוין של רוג'ר שמשוחק עוד יותר טוב על ידי ג'ון סאלטרי....בסך הכל, זה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב. להיות השחקן הראשי בחיים של עצמו. ג'ואן סופית התפכחה מהצ'ארמר המזדקן בפרק שעבר, ועתה- וזה נוכח בעיקר בסצינה שבה הוא מטיח רפש בפני השותפים - ומושפל בחזרה על ידי פיט, דון וקופר - גו'אן עומדת שם, בשמלה שכבר לבשה בפרק קודם, ומביטה בו במבט מרחם, מתנשא ובעיקר מפוכח. כמה עצוב.
רוג'ר תחילה
רוג'ר, רוג'ר....לא הכין תוכנית פעולה ושיקר לשותפים בפרק הקודם, דחה את את הצעתה הצנועה של גו'אן לגדל את ילדם ביחד, ועכשיו מה? איזו עליבות מכמירת לב! היופי כמובן בסדרה שעל אף היותו ילד עשיר ומפונק, אפס עם ציון נכשל בכל מערכות היחסים המשמעותיות בחייו, שממשיך להשען על תהילת העבר שלו ממלחמת העולם השניה, אי אפשר שלא לחבב את הדמות השנונה הזאת...רוג'ר היה ונשאר כוכב ללא במה, שיחת הטלפון המזויפת עם לי גארנר ג'וניור היא משחק מצוין של רוג'ר שמשוחק עוד יותר טוב על ידי ג'ון סאלטרי....בסך הכל, זה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב. להיות השחקן הראשי בחיים של עצמו. ג'ואן סופית התפכחה מהצ'ארמר המזדקן בפרק שעבר, ועתה- וזה נוכח בעיקר בסצינה שבה הוא מטיח רפש בפני השותפים - ומושפל בחזרה על ידי פיט, דון וקופר - גו'אן עומדת שם, בשמלה שכבר לבשה בפרק קודם, ומביטה בו במבט מרחם, מתנשא ובעיקר מפוכח. כמה עצוב.
בסצינה של שניהם בה הוא מחפש מעט סקס מנחם והיא מסבירה לו שהיא לא פתרון לבעיות אלא "בעיה בפני עצמה", שוב קיננה בי המחשבה שהיא לא ביצעה את ההפלה.
עצוב מכל היה לראות את רוג'ר ואשת חיקו, ג'יין- שחיה בפנטזיה אקזוטית - באקט של שקר והעמדת פנים, כשהוא עונה לה שהיום שלו היה "בסדר" והיא רק רוצה "להפוך את היום הזה ליותר טוב..." ומראה לו את ספרו הלא רלוונטי (עתה יותר מתמיד) "הזהב של סטרלינג" - כמה עצוב הוא הדיסוננס בין האשה המתרפקת, החיה בלה לה לנד "אני כל כך גאה בך" ובין הקליפה הריקה מתוכן הזו, רוג'ר - היה יכול להיות לו הכל, היה לו "לאקי סטרייק" שהוריש לו אביו (אזעקת משמעות כפולה!) אבל הוא לא היה מוכן להתאמץ. ברגעים אלו אני לא יכולה שלא לחשוב על דודו טופז, ועל גברים נוספים שלא השכילו להתבגר מאשליית נעוריהם. האם דיבורי המוות שלו יביאו להתאבדותו של הנרקסיסט החביב הזה? יש עוד שני פרקים למאנייק!
דון - דון גו'אן דה לה שמאטע
דון עוטה על עצמו הפרק את מדי המבוגר האחראי ואפילו מרביץ נאום קואצ'ינג מסורתי לחבר'ה שבמשרד, נאום מצוין, חבל שהוא לא מאמין לאף מילה של עצמו. אתנחתא קומית סיפק כרגיל דני סיגל המאותגר אנכית, שהצבעתו הגמדית לא נצפתה על ידי חשב הסוכנות.
דון שוב שותה - אם כי "במתינות" ומבקש ממייגן שתשגיח עליו, עאלק מבוגר אחראי.
מערכת היחסים ביניהם מזכירה לי מערכות יחסים בצבא של מפקדים חרמנים באגו טריפ אל מול הרל"שיות שלהן...מגעיל את השועלים, קראנו לזה אז, וזה עדיין מגעיל - הוא רוצה להרגיש נחשק היא רוצה להתקרב לצלחת...זה אפילו לא סקסי. מייגן נראית לי פתאם כמי שצעדיה מתוכננים היטב, היא מתמרנת אותו במיומנות והוא - על אף שיש לו חלון הזדמנויות של כפירה- נופל לפח. השיחה ביניהם על מערכות יחסים ועבודה בעצם אומרת הכל- מייגן - "אתה לא מכיר אותי...אתה חושב לעצמך למה לטרוח ולהכיר אותי אם זה זמני", ודון "אני מבין שזה מה שכולם חושבים..." יחסי מרות קלאסיים, מייגן משחקת את המשחק שהיא חושבת שדון משחק "אתה שופט אנשים לפי העבודה שלהם, גם אני...כל השאר זה אישי" ובשניה שהם מתחילים להתנשק היא מרגיעה אותו "זה לא עבודה" - למה את מתכוונת? אם זה לא עבודה זה אישי, לא? בקיצור נדפקת דון, אל תקנה את ההצגה של "תצא אתה קודם, מר דרייפר..."
הבגידה הקטנה של דון מוצגת באור רע יותר נוכח מוכנותה של פיי לשבור את החוקים של עצמה עבורו ולסדר לו פגישה עם חברה עלומת שם (...) בשם "היינץ". בסוף הפרק הם נראו מחובקים אך מרוחקים, כל אחד מייסר את עצמו ותוהה האם יהיה לבגידתו מחיר.
פגי הנמרה
פגי מצויה בתחילתו של רומן סוער עם גבר שסוף סוף ראוי לה- הם מאותו הכפר (ברוקלין, בייבי) והם נציגים שונים לדור שמבצע את המהפכה, כל אחד בדרכו/ה, הופעתו (השניה) במשרד, שוב מדגישה את הטשטוש בין העולמות - עבודה/בית. וכמובן יש את סטן ריזו המגעילול שמנסה להביא אותה ל"הרפייה" בתרגיל מארץ הנמושות, ומתנקם בה כשהוא לא אומר לה שהיא עם אודם על השיניים.
הפרזנטציה לאנשי "פלייטקס" היתה יפה כל כך, ופגי לגמרי השלימה מעגל כשהיא עושה בדיוק את מה שדון לימד אותה. האופן בו היא מצליחה להכניס רגש, אמיתי- וזה העניין כמובן - הוא מה שעושה את הפרזנטציה לטובה כל כך. מזכיר פרזנטציות יפות של דון, כמו "הקרוסלה" לקודאק, העניין הוא שכאומני הקריאטייב הם מחויבים להביא רגש, להבין רגש, כדי להיות מוצלחים, אבל בשביל לעשות את זה צריך שיהיו לך חיים.אמיתיים.מחוץ לשעות העבודה.
עצוב מכל היה לראות את רוג'ר ואשת חיקו, ג'יין- שחיה בפנטזיה אקזוטית - באקט של שקר והעמדת פנים, כשהוא עונה לה שהיום שלו היה "בסדר" והיא רק רוצה "להפוך את היום הזה ליותר טוב..." ומראה לו את ספרו הלא רלוונטי (עתה יותר מתמיד) "הזהב של סטרלינג" - כמה עצוב הוא הדיסוננס בין האשה המתרפקת, החיה בלה לה לנד "אני כל כך גאה בך" ובין הקליפה הריקה מתוכן הזו, רוג'ר - היה יכול להיות לו הכל, היה לו "לאקי סטרייק" שהוריש לו אביו (אזעקת משמעות כפולה!) אבל הוא לא היה מוכן להתאמץ. ברגעים אלו אני לא יכולה שלא לחשוב על דודו טופז, ועל גברים נוספים שלא השכילו להתבגר מאשליית נעוריהם. האם דיבורי המוות שלו יביאו להתאבדותו של הנרקסיסט החביב הזה? יש עוד שני פרקים למאנייק!
דון - דון גו'אן דה לה שמאטע
דון עוטה על עצמו הפרק את מדי המבוגר האחראי ואפילו מרביץ נאום קואצ'ינג מסורתי לחבר'ה שבמשרד, נאום מצוין, חבל שהוא לא מאמין לאף מילה של עצמו. אתנחתא קומית סיפק כרגיל דני סיגל המאותגר אנכית, שהצבעתו הגמדית לא נצפתה על ידי חשב הסוכנות.
דון שוב שותה - אם כי "במתינות" ומבקש ממייגן שתשגיח עליו, עאלק מבוגר אחראי.
מערכת היחסים ביניהם מזכירה לי מערכות יחסים בצבא של מפקדים חרמנים באגו טריפ אל מול הרל"שיות שלהן...מגעיל את השועלים, קראנו לזה אז, וזה עדיין מגעיל - הוא רוצה להרגיש נחשק היא רוצה להתקרב לצלחת...זה אפילו לא סקסי. מייגן נראית לי פתאם כמי שצעדיה מתוכננים היטב, היא מתמרנת אותו במיומנות והוא - על אף שיש לו חלון הזדמנויות של כפירה- נופל לפח. השיחה ביניהם על מערכות יחסים ועבודה בעצם אומרת הכל- מייגן - "אתה לא מכיר אותי...אתה חושב לעצמך למה לטרוח ולהכיר אותי אם זה זמני", ודון "אני מבין שזה מה שכולם חושבים..." יחסי מרות קלאסיים, מייגן משחקת את המשחק שהיא חושבת שדון משחק "אתה שופט אנשים לפי העבודה שלהם, גם אני...כל השאר זה אישי" ובשניה שהם מתחילים להתנשק היא מרגיעה אותו "זה לא עבודה" - למה את מתכוונת? אם זה לא עבודה זה אישי, לא? בקיצור נדפקת דון, אל תקנה את ההצגה של "תצא אתה קודם, מר דרייפר..."
הבגידה הקטנה של דון מוצגת באור רע יותר נוכח מוכנותה של פיי לשבור את החוקים של עצמה עבורו ולסדר לו פגישה עם חברה עלומת שם (...) בשם "היינץ". בסוף הפרק הם נראו מחובקים אך מרוחקים, כל אחד מייסר את עצמו ותוהה האם יהיה לבגידתו מחיר.
פגי הנמרה
פגי מצויה בתחילתו של רומן סוער עם גבר שסוף סוף ראוי לה- הם מאותו הכפר (ברוקלין, בייבי) והם נציגים שונים לדור שמבצע את המהפכה, כל אחד בדרכו/ה, הופעתו (השניה) במשרד, שוב מדגישה את הטשטוש בין העולמות - עבודה/בית. וכמובן יש את סטן ריזו המגעילול שמנסה להביא אותה ל"הרפייה" בתרגיל מארץ הנמושות, ומתנקם בה כשהוא לא אומר לה שהיא עם אודם על השיניים.
הפרזנטציה לאנשי "פלייטקס" היתה יפה כל כך, ופגי לגמרי השלימה מעגל כשהיא עושה בדיוק את מה שדון לימד אותה. האופן בו היא מצליחה להכניס רגש, אמיתי- וזה העניין כמובן - הוא מה שעושה את הפרזנטציה לטובה כל כך. מזכיר פרזנטציות יפות של דון, כמו "הקרוסלה" לקודאק, העניין הוא שכאומני הקריאטייב הם מחויבים להביא רגש, להבין רגש, כדי להיות מוצלחים, אבל בשביל לעשות את זה צריך שיהיו לך חיים.אמיתיים.מחוץ לשעות העבודה.
במשפט אחד אנו מציצים לאמונה הרסנית בה מחזיקה פגי - "בכל פעם שמשהו טוב קורה, משהו רע קורה, ידעתי שאענש" - בקיצור, אפשר להוציא את הבחורה מהכנסייה הקתולית, אי אפשר להוציא את הכנסייה הקתולית מהבחורה: על מי היא חושבת שהיא נענשת? על הסקס נחוץ לנישואין עם אייב? או על החטא הקדמון שלה - מסירת התינוק לאימוץ?
לצערי הרב, כמה מחבריי הטובים ביותר, יהודים ככל הידוע לי (וממוצע פולני...?) מחזיקים באמונה הרסנית זו, איזו דרך עצובה לחיות את החיים.
ולסיום, פ...פי...פיט...פיטר קמפבל
פיט מחכה לטרודי בחדר ההמתנה, ובמשרד, ובחדר ההמתנה...איפה הימים ההם ואיפה הבעלים של היום שעושים מסאג'ים בגב התחתון עם גרביים וכדורי טניס?! אצל פיט ההתנגשות בין האישי לעסקי היתה מורגשת תמיד בשל העסקים שהוא עושה עם אביה של טרודי. הפרק הכל התערבב והגיע לשיא כשטד צ'ואו המלוקק ניסה לחזר אחריו בחדר ההמתנה....והביא לו רעשן מטיפאני'ס. טד התחמן, טד הלקקן...פיט מפגין נאמנות מפתיעה לדון כשהוא אומר לאביו שטד רוצה אותו רק כדי לפגוע בדון, ודון מפגין נאמנות מפתיעה לפיט כשהוא אומר לרוג'ר כי פיט "לא היה נותן לזה לקרות" (כלומר ללאקי סטרייק לעזוב), אכן צדק קופר הזקן כשאמר - בעונה הראשונה - כי "אף פעם אי אפשר לדעת איך יצמחו נאמנויות". פיט שכבר הראה לנו את היותו בעל מוסר כפול, מראה שוב את הצד הזה כשהוא נרתע מביקורו של טד צ'ואו בבית החולים, אך מנגד הולך לקושש לקוחות "פגיעים" בטקס ההשכבה של דיוויד מונטגומרי (כשעה לאחר שנודע לו שטרודי וביתו "נחות בשלווה" בניסוחה המורבידי של מייגן).
ועוד נקודות לסיום -
שוב מוזכר דיוויד אוגלבי, הפעם על ידי טד צ'ואו, להלן לינק לוויקיפידיה, לערך שדן באיש הפרסום האולטימטיבי, בריטי במקור, וללא ספק השראה לכותבי הסדרה.
ולסיום, פ...פי...פיט...פיטר קמפבל
פיט מחכה לטרודי בחדר ההמתנה, ובמשרד, ובחדר ההמתנה...איפה הימים ההם ואיפה הבעלים של היום שעושים מסאג'ים בגב התחתון עם גרביים וכדורי טניס?! אצל פיט ההתנגשות בין האישי לעסקי היתה מורגשת תמיד בשל העסקים שהוא עושה עם אביה של טרודי. הפרק הכל התערבב והגיע לשיא כשטד צ'ואו המלוקק ניסה לחזר אחריו בחדר ההמתנה....והביא לו רעשן מטיפאני'ס. טד התחמן, טד הלקקן...פיט מפגין נאמנות מפתיעה לדון כשהוא אומר לאביו שטד רוצה אותו רק כדי לפגוע בדון, ודון מפגין נאמנות מפתיעה לפיט כשהוא אומר לרוג'ר כי פיט "לא היה נותן לזה לקרות" (כלומר ללאקי סטרייק לעזוב), אכן צדק קופר הזקן כשאמר - בעונה הראשונה - כי "אף פעם אי אפשר לדעת איך יצמחו נאמנויות". פיט שכבר הראה לנו את היותו בעל מוסר כפול, מראה שוב את הצד הזה כשהוא נרתע מביקורו של טד צ'ואו בבית החולים, אך מנגד הולך לקושש לקוחות "פגיעים" בטקס ההשכבה של דיוויד מונטגומרי (כשעה לאחר שנודע לו שטרודי וביתו "נחות בשלווה" בניסוחה המורבידי של מייגן).
ועוד נקודות לסיום -
שוב מוזכר דיוויד אוגלבי, הפעם על ידי טד צ'ואו, להלן לינק לוויקיפידיה, לערך שדן באיש הפרסום האולטימטיבי, בריטי במקור, וללא ספק השראה לכותבי הסדרה.
ההתייחסות האירונית של המספידים בטקס האשכבה של דיוויד מונטגומרי לביתו ואשתו "אתן תמיד הייתן במחשבותיו" - רק במחשבותיו...רוב הזמן הוא לא ממש היה שם, במקום הזה...תזכיר לי....כן, בית.
רוג'ר וגו'אן - האם רגע לפני שיקפוץ מהחלון תאמר לו גו'אן שהיא נושאת ברחמה את ....?!?!
וגם מילה על קופר קשישא...לא מזמן נתקלתי בו כשראיתי את הסרט משנת 1967 "איך להצליח בעסקים מבלי באמת לנסות" ראו תמונה להלן, הווייב של הסרט מאד מתקשר עם זה של "מד מן".
עוד שני פרקים לתום העונה.
אילליקה.
רוג'ר וגו'אן - האם רגע לפני שיקפוץ מהחלון תאמר לו גו'אן שהיא נושאת ברחמה את ....?!?!
וגם מילה על קופר קשישא...לא מזמן נתקלתי בו כשראיתי את הסרט משנת 1967 "איך להצליח בעסקים מבלי באמת לנסות" ראו תמונה להלן, הווייב של הסרט מאד מתקשר עם זה של "מד מן".
עוד שני פרקים לתום העונה.
אילליקה.
הי שנפ,
השבמחקברכות על הבלוג חדש. אני קוראת את המדור של גדי להב ומשם הגעתי אלייך. רציתי שתדעי היה מעניין לקרוא את שני הפוסטים האחרונים, אם כי קצת קשה טכנית בגלל העיצוב הכהה והמחסור בריווח בין השורות. מעבר לזה, כבר כמה פרקים שאני תוהה האם זה נכון שג'ואן נאנסה על ידי בעלה איש הצבא המעצבן? שאלה שאני לא יודעת למי להפנות, ובכן, נדמה לי שמצאתי את מומחה המד מן שלי.
ובכלל, הרבה הצלחה!
הי מוריה, איזה כיף שקוראים אותי!
השבמחקשמחה שנהנית, אקח את ההערות לגבי העיצוב לתשומת ליבי.
לגבי גרג, בעלה הרופא של ג'ואן, הוא אכן כפה את עצמו עליה במשרד, ממש בטרם נישאו. זה היה לאחר שקלט את האינטימיות בינה ובין רוג'ר, מה שגורם לי לפרש את מעשהו כאקט של בעלות עליה. דרך אגב, על פי חוק העונשין הישראלי באותם ימים, כפיית מין של בעל על אשתו לא נחשבה כאונס....לא יודעת מה היה המצב בארצות הברית, מבחינה משפטית. גו'אן כרגיל שיחקה את המשחק והבליגה.